משפחה

אמא כנגד כל הסיכויים

טור ראשון של רעות גולשטיין שסובלת משיתוק מוחין קל על המסע שעברה בדרך לילד משלה

אמא כנגד כל הסיכויים
צילום: דנה אופיר (למצולמת אין קשר לכתבה)

מה זו הקללה הזו "שיתוק מוחין"? 
אז זהו, שהכל תלוי איך מסתכלים על זה. ההגדרה של שיתוק מוחין היא תסמונת מולדת הנגרמת מאי ספיקת חמצן במוח במהלך ההריון או מיד לאחר הלידה.
היי, שמי רעות גולדשטין בת שלושים בעלת שיתוק מוחין נשואה ואם לילד בן שנה. 
מאז ילדותי אני סובלת מתסמונת שיתוק מוחין (Cp), שיכולה להתבטא בדרגות חומרה שונות. השיתוק שלי קל יחסית ואני הולכת בעזרת קביים.
כילדה, למדתי במסגרות החינוך הרגיל, גדלתי בקיבוץ ושרתתי בצבא ומהצבא ללימודים, כמו כולם. סיימתי קורס תכנות, התחלתי ללמוד פסיכולוגיה ולאחר הלימודים היה לי ברור שאני רוצה משפחה משלי.
לכאורה, שלבים נורמליים בחיים שרוב בני האדם עוברים.
כפי שאולי חלקכם מבינים אצלי זה קצת יותר מסובך, אבל אפשרי בהחלט.

תמונה- צילום ביתי


מכיוון שבגיל 13 חזרתי בתשובה (יחידה ממשפחתי) ובציבור הלאומי-דתי נהוג להתחתן בגיל מוקדם יחסית, בינתיים רוב חברי התחתנו והתחלתי לשאול את עצמי מתי תורי יגיע.

את מסע החיפושים אחר בן זוג התחלתי כמו כל דוסית מצויה בגיל 18, אך באותה תקופה לא הסכמתי להכיר בחורים נכים. הראש שלי לא הסכים לזה.
המשכתי לחפש את האביר על הסוס הלבן עד גיל 24 עד שלבסוף הוא הגיע מכיוון לא צפוי בכלל- חברה שהדריכה איתי בעמותת קו לחיים אמרה שהיא פותחת משרד שידוכים לבעלי מוגבלויות ושתעזור לי למצוא שידוך הגון. הודיתי לה אך לא הסכמתי ואמרתי שאסתדר לבדי.
למזלי, היא לא ויתרה ובערב שבועות לפני כחמש שנים היא התקשרה והודיעה שנתנה את הטלפון שלי לבחור שפגשה בבר אילן ושנראה לה שהוא מתאים לי. כעסתי וצעקתי עליה, אבל בכל זאת אמרתי לה שיתקשר ונראה, ולעצמי אמרתי שאין לי מה להפסיד, אם כי בכלל לא חשבתי שזה ילך.
אחרי עשר דקות היא חזרה אליי וביקשה שאני אתקשר אל הבחור, כי הוא מתבייש. לא רציתי להתקשר כי זה לא מקובל, אבל משהו הוביל אותי לומר לה שאתקשר ובאמת התקשרתי.

את המשך סיפור הזוגיות שלי אסכם בכך שהיום אני נשואה לעומר, אותו בחור שהתבייש, שסובל גם הוא משיתוק מוחין וביחד אנחנו מגדלים ילד מדהים בן שנה. 
אחרי ההקדמה וסקירה קצרה על חיי אפשר להתחיל. חלקכם אולי יחשוב שאני לא אמורה לספר לעולם על התהליך שעברתי כדי להביא ילד לעולם. אז שתדעו שאני הולכת לספר הכל, אבל הכל, על הקשיים בהם נתקלתי בדרך ילד לעולם, בעיקר כדי להראות לנכים כמוני שאפשר להיות הורים, אפילו שלפעמים זה כנגד כל הסיכויים.

 

אתחיל בלספר שלאחר החתונה, כמו כל זוג נשוי, גם אנחנו רצינו להביא ילד לעולם, אבל ממש לא הלך לנו. ההפניה למרפאת הפוריות בבית החולים בילינסון שנתן לנו רופא הנשים, הייתה התחנה הראשונה במסענו לילד שכל כך רצינו. 

 

על המסע לילד והתחנות שבדרך אספר בטורים הבאים.

 

תוכנת על ידי Vital - בניית אתרים