יעדי ההנקה של משרד הבריאות - אנחנו באמת רוצות את זה?

מאת: נעמה בורגר דקל - דולה לאחר לידה

בחודש מאי 2018 פרסם משרד הבריאות מסמך עמדה לעידוד ההנקה. משרד הבריאות הציב יעד הנקה לשנת 2020 ועם המסמך מגיעים גם חילוקי הדעות. האם הנקה היא יעד לאומי שמיטיב עם הנשים אחרי הלידה או לא? נעמה בורגר,דקל, דולה לאחר לידה, מלווה נשים אחרי לידה בגישת b.o.t ויועצת ארגונית סוקרת את מסמך העמדה ומביאה בפניכם את מה שכדאי לקחת בחשבון כשמציבים הנקה כיעד. אם אתם מסכימים עם המהלך או לא, את זה תשפטו בעצמכם.

יעדי ההנקה של משרד הבריאות - אנחנו באמת רוצות את זה?

משרד הבריאות נרתם לעידוד ההנקה

אז במקום ללכת היום לים (נשבעת לכם שזה היה בתכנון) החלטתי לשבת ולקרוא לעומק את מסמך העמדה של עמותת עתיד של הדיאטנים ומשרד הבריאות על עידוד הנקה.

עכשיו אחרי שקראתי לעומק אני רוצה להתייחס לזה כאישה, כאמא, כדולה לאחר לידה וכיועצת ארגונית שעבדה בעבר עם משרד הבריאות על בניית תכניות עבודה.

אני אתחיל מהסוף. אני שמחה שמשרד הבריאות נרתם לעידוד ההנקה.

הגדרת היעד הוא הנקה?

זה יכול לעשות פלאים עבור נשים שמאוד מעונינות בכך ומסיבות שונות לא הצליחו/ הפסיקו / לא ניסו.

אך האם הגדרת היעד המדויק צריך להיות הנקה? אני לא בטוחה...

אין ספק שמתן מידע נרחב ומעמיק לנשים במהלך ההיריון ומייד לאחרי הלידה, יעוץ נכון, מתמשך ומסובסד בעת הצורך, ושינויי מדיניות באשר לזמן חופשת הלידה והאפשרות לתנאים מיטיבים לשאיבה במהלך החזרה לעבודה, יכולים לשפר את אחוזי ההנקה ומשך ההנקה *לאמהות שמעונינות בכך*.

בעולם בו בתי חולים עדיין מעודדים נשים לשלב תמ"ל בקלות בלתי נסבלת, אין ספק שהיכולת להתמיד בהנקה יורד.

עם זאת חשוב להבין שמסמך העמדה הזה נכתב על ידי עמותת עתיד, עמותת הדיאטנים, ומכאן מתייחס להנקה ב*פן התזונתי בלבד*. כלומר, ההתיחסות כאן היא ליתרונות הבריאותיים בעיקר עבור התינוק (למרות שכן יש התייחסות ליתרונות עבור האם).

להנקה יש פן רגשי ונפשי

ולפיכך מניח הארגון שהאוטוריטה הטובה ביותר לסייע לאמהות להפוך את הבחירה בהנקה לבחירה "הקלה והמועדפת" (במילים שלהם) הם דיאטנים.

אך נייר עמדה זה לא מתייחס לכך שהנקה, מכיוון שהיא פעולה שקשורה בגופה של האישה, הינה פעולה המושפעת רבות מהפן הרגשי והנפשי.

וההצהרה שדיאטנים הינם האנשים הטובים ביותר לסייע לאם בבחירה בהנקה מוציאה מהמשוואה את ההשפעה של הפן הרגשי והנפשי, שלא תמיד הדיאטנים מוכשרים אליה.

או במילים אחרות, זה כמו לתת לדיאטן לעזור למישהי עם בעיות אכילה כבולמיה ואנורקסיה.

המסמך טוב ומיטיב עם נשים ש:

חסרות מידע מקיף וכולל על הנקה כמו למשל על כמות החלב בימים הראשונים, על כמות ההנקות הצפויה, על התנהגות של תינוק יונק וכדומה. מידע נכון, מבעוד מועד, יכול מאוד לסייע לנשים אלו להיות נינוחות עם הכמות המועטה של החלב ביומיים הראשונים (הקולסטרום), עם הבכי של התינוק שאינו בהכרח מעיד על רעב, עם הרצון ליניקה מוגברת בעיקר ביממה השנייה לחיים ועם הבטחון שאין צורך לשלב בקבוק כי "החלב שלי לא מספיק".
שחוות גודש או דלקות בשד, לא יודעות כיצד ניתן לטפל בכך בצורה הנכונה, ומפסיקות להניק עקב כך.
שמפסיקות להניק עקב חזרה לעבודה וכניסה למסגרת וחסרות את התמיכה הנכונה על אופן השילוב של תמ"ל עם הנקה, על תכנון שאיבה נכון ועל האפשרות להשאר רק עם הנקה אחת ביום.
שאין להן תמיכה מבית - וחינוך סביבתי יכול לסייע להן מאוד להמשיך עם ההנקה כל זמן שהן חפצות בכך.
שצריכות יעוץ הנקה מקצועי ואינן מקבלות אותו בזמן אם בכלל.

ההשפעות הרגשיות של הלידה

אך מסמך זה, כמו מסמכים רבים, שנכתבים ברמת המאקרו, אינו לוקח בחשבון את ההשפעות הרגשיות של הלידה על האם והשפעתן על האם המניקה. אין שום התייחסות לנשים:

שחוו פגיעה מינית בעברן ואינן מעונינות בהנקה.
נשים שעברו לידה טראומטית שבחלקכן כללה הפרדה מהתינוק לשעות בודדות ועד אפילו מספר ימים שהשפיעו גם על הרצון להניק וגם על היכולת של האם לעשות זאת.
נשים שחוות דכאון לאחר לידה (לעיתים מתחיל מהלחץ להניק וחוסר ההצלחה בכך) וההנקה לא בהכרח מיטיבה עמן ואף פוגעת בבריאותן הנפשית.
נשים שילדו בניתוח קיסרי, מתוכנן או לא מתוכנן.
שינויים רגשיים של האם בעקבות לידה.

מכאן כבר אפשר להבין שהנקה לא יכולה לעמוד בפני עצמה. היא תלויה וסבוכה במצבה הנפשי והרגשי של האם לאחר הלידה.

כשהכל טוב, אז הכל טוב. ואכן ניתן לסייע לאישה להניק על ידי הדרכה נכונה, מתן ידע לפני ואחרי הלידה, ויצירת תנאים נוחים להתמדה בהנקה.

אך מה קורה כשלא הכל טוב? פה אין לדיאטנים את הכלים הנכונים לתמיכה עבור האם (עם כל הכבוד לדיאטנים כן?! לא מזלזלת חלילה). התמיכה הנפשית צריכה להיות על ידי אנשי מקצוע המוכשרים לכך מתוך הבנה שבריאותה הנפשית של האם חשובה לא פחות מעובדת היותה אם מניקה או לא. מתוך הנגזרת הברורה שאמא שטוב לה = תינוק שטוב לו.

"כותרות שמייצרות רעש"

אם מסתכלים בעיון מעמיק על נייר העמדה אפשר לראות שהכותרות של העיתונים "יעד של 97% נשים מניקות" זו פרובוקציה ותו לא.

עיון בטבלת היעדים של משרד הבריאות (בתמונה המצורפת) למול מה שקורה במציאות מראה שמדובר ביעד שמתייחס ל"הנקה אי פעם" ושעומד נכון ל 2014 על 93%!!!

אם כך, להגיע לעוד 4% אינו יעד מופרז.

תוצאות המחקר שבוצע בישראל הראה שהרבה מהפער בין הרצון להניק מלכתחילה, להנקה בפועל ב 3 חודשים הראשונים נובע מהחסמים האלו שדווחו על ידי אמהות בעצמן: חוסר בטחון בכך שהתינוק מקבל מספיק חלב, האמונה שהן אינן מייצרות מספיק חלב, בעיות בשדיים או בפטמות, עייפות של האם, חוסר נוחות להיניק בציבור, חזרה לעבודה, דאגה בשל איבוד משקל של התינוק, הגבלות תזונתיות של האם וחוסר היכולת שמישהו אחר יאכיל.

צילום: מתוך מסמך העמדה לעידוד הנקה

מתן ידע, תמיכה והדרכה

מכאן, שאין ספק שפעולות כגון מתן ידע, הדרכה, תמיכה ועידוד יכולים להעלות את אחוז הנשים המניקות ב 3 חודשים הראשונים, לאמהות שאכן מעונינות בכך.

וכמו שנכתב בנייר העמדה באופן מאוד משמח:" על הדיאטנים לפעול להפיכת הבחירה בהנקה לבחירה הקלה, תוך הסרת מחסומים אפשריים להנקה.

ייעוץ למטופלים על חשיבות ההנקה, תוך הכרה בכך שההחלטה על הזנת התינוק הינה אישית. ייעוץ המבוסס על תמיכה, כבוד וחינוך נכון יביא את ההורים להחלטה הנכונה עבורם".

יוצרים שינוי מדיניות

כשאני נולדתי, אי שם בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת, הנקה לא הייתה הבחירה הטבעית (הזוי לא?). ובקלות ניזונתי מחלב פרה מורתח (הזוי לא?). אין לי ספק שהמהלכים הבאים שמתוכננים להתבצע על ידי עמותת עתיד הם מבורכים:

יעוץ וחינוך לנשים הרות, לנשים לאחר לידה, הורים והורים לעתיד.
העמקת הידע המקצועי.
קידום שינויים מוסדיים.
יוזמה ותמיכה במסעות פרסום לקידום הנקה.
תמיכה במחקרים ואיסוף מידע.

ואחד האהובים עליי- תמיכה בשינוי מדיניות : תמיכה בשינוי חוקים ותקנות להגברת סיכויי ההצלחה בהנקה והארכתה כגון: הארכת משך חופשת הלידה, המצאות מעונות לילדים סמוך למקומות העבודה, מתן אפשרות לשאיבת חלב במקומות העבודה במהלך יום העבודה, השתתפות בעלויות ייעוץ הנקה ועוד.

הגדרת היעד הנכון: הנקה או בריאותה הנפשית של האם?

עכשיו אני אכנס רגע לכובע של היועצת ארגונית שיושבת עכשיו לכתוב את תכנית העבודה הגדולה של משרד הבריאות. בבואנו לכתוב תכנית עבודה אנו צריכים להסתכל על המטרות הגדולות, על תמונת סוף הדרך.

אם אנו עוסקים בבריאות הציבור אז המטרה שלנו היא קידום בריאות ומניעה - עידוד אורחות חיים מקדמי בריאות, תוך דגש על אחריות אישית וקהילתית (מתוך אתר משרד הבריאות).

הנקה היא אחת מהדרכים שמקדמים את בריאות הציבור ומאפשרים למנוע מחלות.

על פניו, יעד תוצאתי מצוין. יעד שניתן למדוד אותו.

אך מה שווה יעד כזה אם בריאותה הנפשית של האם אינה במיטבה? האם עדיין יעד זה עומד בעיני עצמו?

אולי היעד הנכון באמת הינו בריאותה הנפשית של האם, כזה שניתן למדוד באמצעות שאלון?

אולי אם היה עוד יעד שמתייחס לבריאות הנפשית של האישה לאחר הלידה (בטווח של חצי שנה-שנה) היתה התיחסות כוללת ומדויקת יותר?

נדרשת פה חשיבה מעמיקה על הנושא.

כך או כך, הצלחת המהלך תלויה בעיני בסופו של דבר, במהלכים שיעשו בפועל לעידוד ההנקה.

ובלי שאלה יקחו בחשבון התייחסות למצבה הרגשי של האם לאחר הלידה, נשים רבות ימשיכו לפול מחוץ לטווח הסטטיסטיקה ולהשאר לבד בשוליים וללא מענה מתאים.

ועוד פסקה אחת קטנה ברשותכם

בעולם שלנו, לצערי, דברים טובים הופכים להיות קרקע פוריה למלחמות מיותרות, לעיתים רק בגלל שימוש בתקשורת אלימה ולא בתקשורת מקרבת.

לא צריך להיות במהלך הכולל לעידוד הנקה, קריאת תיגר על חופשיותה של האישה.

מהלך כזה צריך לספק את הידע והתנאים המיטבים שיאפשרו לאישה לבחור כטוב בעיניה.