חתך החיץ מנקודת המבט של המיילדת שלך

המיילדות מעוניינות לתת ליולדות שלהן את הטיפול הטוב ביותר שבסופו יש יולדת בריאה בגופה ובנפשה וככל שהדבר אפשרי תנסה להימנע מביצוע חתך החיץ.

חשוב לי להזכיר לכן שמיילדות הן נשים ואכפת לנו מנשים, גם אנו יולדות ולא רוצות לצאת עם חתך מהלידה ומנסות להימנע מן ההליך הלא ידידותי.

אז נחזור אחורה בזמן, כאשר הנוהל הכתיב לחתוך כל יולדת בלידה ראשונה הדברים היו ברורים וזה לא היה נתון לשיקול דעת, המצב נהיה מורכב כאשר עברו לחתך על פי גורמי סיכון כיוון שכל מיילדת פועלת לפי הניסיון האישי שלה ולפי ההפחדות והלחץ של המוסד בו היא עובדת לגבי תביעות על רשלנות רפואית .

בעבר הייתה הסברה שאם המיילדת ביצעה חתך באישה ולמרות זאת היה קרע בדרגה גבוהה אזי שהמיילדת מכוסה משפטית.

היום המחקרים מראים שאפיזיוטומיה מהווה גורם מגן עצמאי מפני קרעים מדרגה ראשונה ושניה, אולם לא מפני קרעים מדרגה שלישית.

כך שייתכן ואין בה צורך ואת זה מנסים להוכיח במחקרים שנערכים כיום ובנוסף אם המיילדת ביצעה חתך ללא הסכמת האישה זו עלולה להיחשב תקיפה !!

על פי ארגון הבריאות העולמי  "הגבלת השימוש באפיזיוטומיה למקרים של אינדיקציות קפדניות"

הסיטואציה מאוד מורכבת – ראש כמעט בחוץ, הרקמות במתיחה מלאה וכל ציר עם וללא דחיפות של היולדת יוצר יותר לחץ על האזור.

ההחלטה אם לבצע את החתך עלולה להיות די מהירה וחובת המיילדת לשתף את האישה בעובדה שהיא חושבת או צריכה לבצע את החתך.

היולדת יכולה לצעוק שהיא מסרבת אך לא ניתן להחתים אותה על כך והמיילדת בין הפטיש לסדן:

אם לא תחתוך ויהיה נזק היא עלולה למצוא את עצמה בתביעה על כך שהיה גורם סיכון והיא לא ביצעה את החתך או להיתבע על תקיפה בגין ביצוע החתך וההתלבטות אם לחתוך או לא לחתוך קיימת שם ממילא באחוז מסוים של המקרים.