השפעת הגנים והסביבה על התינוק

זמן קצר אחרי הלידה כבר ניתן לזהות אצל תינוקות את הטמפרמנט שלהם. האם הם רגזנים? בעלי מזג נח? אוהבים מגע? סתגלנים או רגישים? תינוקות אינם נולדים כ"לוח חלק" וישנו מטען גנטי שהם נולדים עימו. אז איפה מגיע המקום של ההורה לעצב את הילד שלו ואיפה המקום שבו הגנטיקה היא זאת שתכריע את התנהגות התינוק?
השפעת הגנים והסביבה על התינוק
מה משפיע יותר על התינוק שלך? הגנים או הסביבה?
כאם צעירה החשיבה שלי הייתה מאוד פשוטה. אם אתן לתינוק שלי כל מה שהוא צריך ואהיה קשובה ומכוונת אליו, הוא יישן טוב, יאכל טוב, ויתפתח היטב.
מה שהתרחש בשבוע הראשון שאחרי הלידה הוביל להרמת גבה מצידי, אך עדיין לא לייאוש מוחלט.
התינוק שלי שהייתי מאוד קשובה לצרכיו, לא ישן, לא הצליח לינוק, ירד במשקל בצורה דרסטית, ולא הפסיק לבכות. בין לבין גם שמתי לב שהוא מאוד דומה לי וממש חמוד, אז זה נתן לי קצת אויר לנשימה, אבל העניינים רק הלכו והידרדרו עם כל יום שעבר.
רגע, משהו פה לא מסתדר לי, אמרתי לעצמי בין הנקה להחתלה להתעוררות נוספת. זה לא מה שסיפרו לי. אני נותנת לו כל מה שהוא צריך. אני אם טובה דייה (ועייפה דייה). אז למה הוא לא מתארגן על עצמו? למה?!

תינוקות נולדים עם מטען גנטי
ואכן, זמן קצר אחרי הלידה כבר ניתן לזהות אצל תינוקות את הטמפרמנט שלהם. האם הם רגזנים? בעלי מזג נח? אוהבים מגע? סתגלנים או רגישים? תינוקות אינם נולדים כ"לוח חלק" וישנו מטען גנטי שהם נולדים עימו. ההורים שהם הראשונים לפגוש את התינוק, יכולים להשפיע רבות על התפתחותו של התינוק עם המטען המולד שלו. אם יהיו קשובים לצרכיו, יכבדו את נטיותיו, יספקו לו גירויים תואמי גיל, ויהיו זמינים עבורו, יעודדו אותו להתפתח באופן האופטימאלי ביחס לנתוני הבסיס שלו. גם תינוק עם טמפרמנט שנחשב "קשה" ותובעני, יוכל ללמוד בהדרגה ויסות, דחיית סיפוקים, ומתן אמון באחרים. טמפרמנט רגיש ורגזני פעמים רבות מתמתן ומתעדן עם ההתפתחות והגדילה.

 

 

התורשה אל מול הסביבה
אם נביט לרגע לאחור, סוגיית התורשה אל מול הסביבה החלה להיכנס למודעות בויכוח פילוסופי שהיה בשיאו לפני שנים רבות, לגבי מהות טבע האדם. 
הפילוסוף האנגלי בן המאה ה 17, ג`והן לוק (John Lock), סבר שהתינוק נולד כ"לוח חלק" (tabula rasa), שהסביבה עשויה לעצב בדרכים שונות, על פי החינוך שנותנים ההורים לילד וההזדמנויות שהם מספקים להתפתחותו.

לעומתו, הפילוסוף הצרפתי ז`אן ז`אק רוסו (Jean Jacques Rousseau), שפעל מספר שנים לאחר לוק, סבר כי קיים אצל הילד מנגנון מולד, המעצב ומניע את תהליך ההתפתחות כולו, וההורים אינם צריכים אלא לאפשר את התרחשותם של תהליכים אלו, ולא לעצב את ילדיהם באופן מודע ומכוון.
 
עם הזמן החלה רווחת הגישה המשלבת בין שני הזרמים, ככל שהתפתחה ההבנה שגם התורשה וגם הסביבה הן בעלות השפעה על התפתחותו של הילד. עם לידתו של הילד מתחילים יחסי גומלין בין הטמפרמנט המולד של הילד לבין הסביבה ואפיוניה- למשל: אישיות ההורים, איך הם מגיבים לילד? באיזו סביבה ואוירה הילד גדל? ועוד.

לתינוק שלך כבר יש אופי
טמפרמנט, הו טמפרמנט. כוחו חזק, והוא יכול לתת קונטרה, או סטירת לחי מצלצלת גם להורים הגאים ביותר. הכרתי הורים לא מעטים שילדם הראשון היה כה נח עד שתהו מה כל הרעש שעושים סביב תינוקות, ומיהרו ללדת אח נוסף בהפרש שנים מתמיה ומעורר הערצה. אנחנו עושים את זה בכזאת קלות והרמוניה, סיפרו לי בגאווה, שחבל לא להביא אחד נוסף, ויפה שעה אחת קודם.
הורים שחשבו שהילד הנח שלהם הוא נח כיוון שהם הורים כה רגועים, מופלאים וסבלנים.
וחלקם באמת היו כאלה.
הורים ששנאתי לפגוש כשטיילתי עם העגלה הריקה שלי, כי התינוק שלהם תמיד היה בעגלה, ושלי לא, כיוון שמבחינתו על הידיים שלי היה הרבה יותר כיף וחמים, וכשהעזתי להניחו בעגלה היה פורץ בצווחות אימה. המשכתי לטייל עם העגלה הריקה ואיתו על הידיים (אולי במקרה הסביבה הטובה שנתתי לו תשפיע מהר על הטמפרמנט)
ותהיתי בעגמומיות: מה לא בסדר איתי?

אך כשנולד התינוק השני שלהם, הרגזן וחסר המנוח, שלא הפסיק לבכות לרגע ותבע את מבוקשו בזעקות שבר, אז הבינו את כוחו של הטמפרמנט. שהרי הם אותם הורים. נעימים, שלווים ורגועים. וילדיהם? כה שונים...
טוב, יש גם את ההורים שכל ילדיהם בלי יוצא מן הכלל מלאכים ורגועים. עליהם, איני רוצה לדבר כאן. אנא כבדו את בחירתי זו.
 
ואולי משהו אצלי לא בסדר?
כשאתה הורה לתינוק רגוע אתה מרגיש הורה מעולה. תינוק או ילד רגוע ונח הם החיזוק הטוב ביותר להיותך הורה נפלא.
 כשאתה הורה לתינוק תובעני שמרבה לבכות, בררן באוכל, ולא ישן בלילה, אתה מרגיש לפעמים שמשהו לא בסדר איתך, ותוהה למה לכולם יש תינוקות כל כך רגועים ושלווים. קל יותר לאבד את הסבלנות, להרגיש חסר אונים ושחוק, ולא להתנהג כפי שדמיינת שתתנהג לפני שהיו לך ילדים.
 כך גם כשהילדים גדלים.
כשיש לך ילד מאתגר, למשל ילד עם קשיי קשב וריכוז, ואתה מקבל כל יום כמעט טלפון מבית הספר עם תלונות על התנהגותו, גם אז אתה תוהה אם אתה הורה טוב, ולמה הילד שלך מתנהג ככה.
 
אה כן, ויש גם את המשפט הזה: "הורים רגועים, תינוק רגוע" או: "הכל בא מהבית" 
החברה שלנו נוטה פעמים רבות להאשים את ההורים בהתנהגות ילדיהם. זה לא תמיד נאמר במלים מפורשות, אך המבטים, האמירות והרמזים,  לא פעם משאירים הורים שאני מלווה בקליניקה בתחושות אשמה וחוסר אונים.
חלק גדול מהתהליכים הטיפוליים שאני מלווה מוקדש לאיך לעמוד כהורים לילד מאתגר מול האשמות של מערכת החינוך או מול תגובות קשות של הורים אחרים.
איך להמשיך להאמין בעצמם ובילד שלהם, לקחת את הזמן והמקום הדרוש להם כדי להבין מה הילד שלהם צריך, ולתת לו את זה. איך לעבד את האכזבה והכאב ממי שלא מבין אותם ואת ההתמודדויות שלהם, ולנתב את האנרגיה למתן עזרה נכונה לילד שלהם.
 
ההבנה שילדים אינם באים לעולם כ"לוח חלק" והרבה פעמים מתנהגים וחווים את העולם באופנים מסוימים פשוט כי זה המזג שלהם וכך נולדו, משחררת הורים רבים מאשמה. אחריותנו כהורים לתת לילדים שנולדו עם מזג מאתגר את התנאים הכי טובים להתפתח ולפרוח. אחריותנו, אך לא אשמתנו.
 
גשו כעת לתינוק החמוד שלכם, או לילד, חבקו אותו חזק ותלחשו לו: אתה יחיד ומיוחד, אתה פלא. אני אוהבת אותך בכל ליבי. אבל בבקשה ממי קטן שלי, תישן. אני כל כך עייפה...

הכר את המומחה: הכותבת אסנת גרתי פסיכולוגית קלינית לילדים ונוער ומנהלת מרכז גרתי רעננה לטיפול רגשי בילדים ונוער. בקרו באתר של מרכז גרתי www.child-psychologist.co.il או בדף הפייסבוק שלנו 
טלפון ליצירת קשר 054-5992114
תוכנת על ידי Vital - בניית אתרים