"בלתי הפיך"

אני זוכרת את עצמי בלילה הראשון בבית אחרי הלידה. זה היה לילה לבן שבו נרדמתי לסירוגין וכל רגע שהתינוקת בעריסה צייצה, קפצתי להניק אותה, כי יועצת ההנקה בבית החולים אמרה במפורש "כל ציוץ=ציץ".

השתדלתי לא להעיר את בעלי שישן בשקט במיטה, כי גם ככה במהלך הימים האחרונים הוא כרכר סביבי ונתן לי לנוח, אז עכשיו תורו.

לפנות בוקר נשברתי. לא יכולתי יותר. ההורמונים הגואים שהגיעו לשיא כמה ימים לאחר הלידה חידדו לי את התחושה הדכאונית שזהו. נגמרו לי החיים.

שבגיל 28 הגעתי למצב שממנו אפשר רק להידרדר ושעד שהתינוקת הזו תגדל קצת ונתחיל לחזור לישון בלילה, בטח יגיע עוד אחד, אז ב-15 השנים הבאות לא אשן בלילות, לא אוכל לצאת עם חברים מתי שמתחשק לי ולא אצא לחופשים עם בעלי.

כמו שאמרתי- לא יהיו לי חיים. מצב בלתי הפיך.

עבר מאז הרבה זמן ובדרך גילינו שאמנם אי אפשר להכניס את התינוק חזרה לבטן, אבל גם לא צריך לשים בהמתנה את החיים הקודמים שלנו.

אפשר גם וגם. בעיקר כשיש רק ילד אחד שדורש מאיתנו תשומת לב.

לשמור על השגרה

נכון שבכל המקומות אומרים שילד צריך שגרה ואפילו מגלאים מוקדמים גם ליצור סדר יום לתינוק, אבל גם ההורים שלו צריכים.

העולם שלנו מספיק השתנה בהורות, אז ננסה לשמור כמה שיותר על השגרה.

זכורים לי ערבים של תינוקת במנשא, מעליה פרוס חיתול בד, שיקלוט את פירורי הטוסט שאכלתי לארוחת ערב. בתקופה ההיא עשינו הכל בשביל שלא להגיע לסוף היום מותשים ורעבים יותר ממה שהתחלנו אותו.

משתוקקים לכמה שעות שינה בלי להתעורר כל 45 דקות? חלקו ביניכם את הלילה שווה בשווה, ואז לכל אחד מכם יהיו כמה שעות רצופות לישון. אפילו שנת צהריים בשישי שבת זה אפשרי- אחד מכם ישן בצהרי שישי ויום אחרי מתחלפים.

לשמור על הזוגיות

קשה לתחזק זוגיות תוך כדי הורות. גזים, שיניים, סתם התעוררויות בלילה, שבועות ראשונים בלי סקס, כל הדברים הללו גורמים לתחושה של התרחקות מבן הזוג ופחות "ביחד".

אפשר להחליט שיום מסויים כל שבוע הוא "היום שלכם".

לא משנה אם תצפו ביחד בסרט בטלוויזיה, תכינו ארוחה או תעשו ביחד הליכה תוך כדי הרגעת תינוק עם גזים. העיקר שלא תהיו עסוקים בהפרעות חיצוניות.

פעם בחודש, השתדלו להשאיר את הילד עם מבוגר אחראי ולצאת לדייט. אפילו לבית קפה בסוף הרחוב מוכנים להזנקה, העיקר להתאוורר.

גם דאבל דייט עם זוג חברים זה קביל.

לשמור גם קצת זמן לעצמי

לשבת בשקט ולקרוא ספר, לשתות קפה חם, לשים לק על הציפורניים, לעשות אמבטיית קצף.

אלו לא בקשות בלתי ניתנות להשגה. בעל שחוזר הביתה בשעה סבירה, יכול אחרי כמה דקות התאוששות לקחת אליו את התינוק בשביל לתת זמן לעצמכן.

אם הבעל לא משתף פעולה, גם חברה/אחות/אמא/דוד שבאים לבקר יכולים להשגיח על התינוק לחצי שעה.

הזמן הזה הוא רק שלכן, אז אל תנצלו אותו לרחוץ כלים. הכלים יחכו.

מבטיחה.